שימר נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

1. עניינה של התביעה שלפני בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 13.5.12 ברעננה.

2. לטענת התובע, רכב הנתבעים פגע מאחור ברכבו וגרם לו לנזק.

3. הנתבעים הודו כי רכבם פגע ברכב התובע מאחור אך הכחישו את היקף הנזק. הנתבעים טענו כי התובע לא הוכיח את נזקו בפועל שכן לא צירף קבלות המעידות על תיקון הרכב בפועל. כן, הכחישו רכיב ירידת ערך מהטעם שהרכב לא נבדק עפ"י שמאי לאחר תיקונו בהתאם לדוח ועדת ששון.

4. בדיון שנערך בפני העידו התובע והנתבע 2, הם הנהגים המעורבים בתאונה.

דיון:

5. התובע חזר לפני על גרסתו לפיה רכב הנתבעים פגע בו מאחור וגרם לו לנזק. התובע העיד כי לאחר התאונה היו שריטות ברכב וטען כי כל נזקיו המופרטים בחוו"ד השמאי נגרמו כתוצאה מהתאונה. התובע הכחיש כי ציין בפני התובע כי לא נגרמו נזקים כתוצאה מהתאונה והשריטות הן בגין פגיעות קודמות. התובע טען כי הרכב עבר לבעלותו זמן קצר קודם לכן אך התקשה לזכור מתי. כשעומת עם הטענה כי הרכב נרכש ארבעה חודשים קודם לכן על פי רישיון הרכב, המשיך לטעון כי אינו זוכר. בנוסף, התובע לא ידע להסביר מדוע בדו"ח השמאי מצויין כי הרכב נבדק כחודש לפני מועד האירוע. התובע לא הציג קבלות בגין התיקון והשמאי,והציג רק חשבוניות שהוצאו כחצי שנה לאחר התאונה.

6. הנתבע ציין כי נגע קלות ברכב הנתבע וכי לא נגרמו כל נזקים כתוצאה מפגיעה זו. הנתבע טען כי הוא זה שביקש מהתובע לקחת את פרטיו והתובע ציין בפניו כי השריטות נגרמו מפגיעות קודמות.

7. לאחר ששקלתי את עדויות הצדדים ולאחר שעיינתי בתמונות הנזקים, אני קובעת שאין לחייב את הנתבעים בגין תביעה זו.

יש לציין כי במקרה דנן הצדדים אינם חלוקים בנוגע לאחריות וכפי שציין התובע מספר פעמים הנתבע אכן פגע בו מאחור. ברם הנטל להוכחת גובה הנזק מוטל אף הוא על התובע ובכך לא עמד. ולהלן טעמי:

בראש ובראשונה, התרשמתי לחיוב מעדותה הרהוטה, הבהירה והעקבית של הנתבע והיא מהימנה עלי. מנגד עדותו של התובע רב היה הנסתר בה על הגלוי. התובע דברים רבים לא זכר: כך ביחס לשיחה שנערכה בינו לבין התובע לאחר התאונה; כך ביחס למועד רכישת רכבו; כך ביחס למועד בו ביצע את התיקונים ושילם למוסך ולשמאי. כל אלה, מעלים ספק בדבר מהימנות גרסת התובע ביחס לגובה נזקיו.

שנית, הנטל מוטל על התובע ובמצב דנן של גרסה מול גרסה, אין בידי לקבוע כי התובע הטה את כף המאזניים לטובתו ומשלא עמד בנטל, דין התביעה להידחות.

שלישית, מצאתי ממש בטענת הנתבעים לפיה לא ניתן להסתמך על חוות דעת השמאי מהטעם שתאריך הבדיקה המצוין בה קודם בחודש למועד אירוע התאונה. גם העובדה כי החשבונית הוצאה ע"י השמאי רק כחצי שנה לאחר התאונה מעלה ספק בדבר מועד בדיקת השמאי את הרכב. בנוסף, התובע לא המציא קבלות המעידות על עלות תיקון הרכב בפועל ומכאן שלא הוכיח את גובה נזקיו. יתרה מכך, בהתאם לדוח ועדת ששון, ירידת ערך ניתן לקבוע רק לאחר תיקון הרכב. בהעדר חוו"ד שמאי שבדק והעריך את גובה ירידת הערך לאחר תיקונו, אין לפסוק פיצוי בגין רכיב זה.

לאור כל האמור לעיל, סבורה אני כי אין מחלוקת שהאחריות לתאונה מוטלת על הנתבעים. ברם, גובה הנזק בפועל כתוצאה מהתאונה דנן, לא הוכח ע"י התובע ולפיכך, דין תביעתו להידחות.

8. בנסיבות אלה, אני קובעת שיש לדחות את התביעה.

סוף דבר:

9. התביעה נדחית.

בהתחשב בנסיבות העניין ולפנים משורת הדין, אין צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.